" יום יום כשאת עוברת כאן בתשע/ אנו לך שורקים מן הבנין
ותאמיני לנו זהו פשע/ שאת לא עוצרת מעולם..."
הבוקר, בדרכי לפגישה שמעתי האת השיר וחשבתי: כאישה , אני אותה בחורה שעוברת למטה... בדרך כלל לא על עקבים ובשמלה מתנפנפת, אך בכל זאת...
אני גם אותם פועלים או עובדים אחרים המקושרים לבנין.
ואני גם הקבלן, או נותנת הוראות לאותו קבלן - איך לעשות מה, ומתי צריך לגמור את הבנייה.
כך שבסך הכול אני מזדהה עם השיר בכל מיני תפקידים.
ועוד חשבתי לעצמי שיהיו שיטענו שהשיר מתאר בעצם הטרדה מינית של אישה עוברת או שיגידו שהדמויות שמזמרות בו אינן קיימות במציאות, כי במציאות אין פועלי בניין עבריים.
בדיחה ידועה– אבא אומר לבנו, אתה יודע, כשהייתי צעיר, נהגתי לעבוד בחופשות מהלימודים בבנין. הבן – מה אבא, כשהיית צעיר היית סיני?
כך בבדיחה, אלא שבמציאות דווקא יש פועלים עבריים, ואני מכירה כאלה.
וגם,הרהרתי בכך שמהקומה השניה ומעלה לא רואים פרטים לגבי מי שעוברת על המדרכה למטה ובטח שלא מהקומה העשירית....
מסיבות פמיניסטיות אולי הייתי צריכה לבקר את השיר הזה, אבל הביקורת שאני מסוגלת להעלות בדעתי איננה מחבלת בהנאתי, ואני בכל זאת נהנית: מהעליזות של המוזיקה, מהרוח הפרחחית ובעיקר - מהשמחה שיש בשיר ושאיתה אני מזדהה מאוד - שמחת העבודה.
עבודה בחוץ, כשאפשר להסתכל סביב ולראות מה קורה מסביב – בחורות, שמש, נוף רחוב. ולצדם גם ההשפעה שיש לחיוך ולמילה טובה על העבודה שעושים.
כשאני באה לבנינים- מה שקורה לא מעט, גם אם העבודה לא ממש לשביעות רצוני, וגם אם יש לי הרבה הערות לקבלנים ולפועלים, אני משתדלת תמיד לחייך ולהביא רוח טובה.
ואף במקרים שבהם שאני לא מרוצה מהעבודה ומוצאת את עצמי צועקת וכועסת – אני מנסה לעשות את זה בצורה לא אישית, מתוך איכפתיות לתוצאה הכוללת ומתוך הנחה שכולנו ביחד רוצים לקבל עבודה יפה וטובה ושנתגאה בה.
אז מה אני רוצה להגיד? שאהבת פועלי הבנין – היא עניין חשוב...גם לאדריכליות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה