יום רביעי, 17 באוקטובר 2012

סוסיא בדרום הר- חברון


סוסיא
בשבת, בתחילת יולי, נסעתי עם קבוצה של חברה מ'תעיוש' לפעילות מתוכננת בסוסיא, בדרום הר חברון.
הגענו לאתר של המערות והאוהלים שבו גרים תושבי הכפר הקטן.  הכפר שפעם ישב על האתר שבו חפרו את עתיקות בית הכנסת לפני שהעבירו את הפלסטינים לגבעה החשופה עליה הם יושבים היום.
יש להם אוהלים וכמה מבנים קטנים וארגון בינלאומי תרם להם לוחות סולריים שמספקים חשמל בלילה.
בדרך המובילה לכפר ולעוד כמה התנחלויות, על הצוקים הלבנים שבצידי הכביש, ריססו (כנראה) מתנחלים, כתובות כמו- "מוות לערבים" בעברית בעיקר.
הפעילות המתוכננת היתה למחוק את הכתובות.
כמות החיילים והמשטרה שחיכו לנו באתר, היתה גדולה ממספר תושבי הכפר וכנראה גדולה יותר ממספר המפגינים שהתקבצו מכמה קבוצות. היו נציגים של גופי שלום בינלאומיים, אנו הישראלים, ופלשתינים מהכפר ומכפרים סמוכים.
צעדנו בקבוצה לכיוון המצוקים והכתובות. החיילים והמשטרה בינתים סגרו את הכביש לתנועה, למרות שצעדנו מעליו ולא הפרענו לתנועה הדלילה.
הגענו לסלעים המרוססים בכתובות צבע, ואחת הנשים בקבוצה שלנו נגשה לכתובת ליד הכביש עם תרסיס צבע ביד.
ניגש אליה קצין עם פלפלים על הכתפים ואמר לה שאם היא תרסס הוא יעצור אותה.
לשאלתה למה, הוא ענה שהיא משחיתה רכוש ציבורי...
היא התחילה לרסס קו כדי למחוק את הכתובת "מוות לערבים" ואז נגשו אליה כמה חיילים, עזקו לה את ידים והובילו אותה לגיפ שלהם.
אחריה ניגשו עוד שלושה וגם הם נעצרו.
בשלב זה ויתרנו, וצעדנו חזרה לכפר. לא היה טעם שעוד יעצרו, למרות שהפלשתינאים עודדו אותנו להמשיך. כמובן שכל אלה שנעצרו היו ישראלים. אם מי מהזרים היה מסתכן במעצר- היה סיכוי שיגרשו אותו מישראל, ואם מי מהערבים, היה סיכוי שהוא יעצר אבל לא ישוחרר מהר כמו הישראלים שבכל זאת מוגנים על ידי חוקי המדינה.
ארבעת העצורים הוחזקו 24 שעות במעצר. אח"כ הם שוחררו וקיבלו הרחקה של חודש מסוסיא.
והכתובות- הן נשארו על הסלעים.