אני מאד אוהבת ללכת ברגל. אני חושבת שזה הקצב הנכון בשביל ל'חוות את החויה העירונית'. לראות בנינים להנות מהם להרגיש את השמש והרוח ולראות קצת אנשים.
יש זמן להרים את הראש, להסתכל לצדדים , ללכת .
העיר צריכה להיות מתוכננת לדעתי, להליכה ברגל.
גם אם לפעמים חם ומזיעים או נרטבים מגשם ( מה שאצלנו קורה מעט מידי) אני עדיין מעדיפה את זה על ההליכה בקניון ממוזג, על אף שגם בו – החוויה העיקרית היא של הליכה רגועה, של שוטטות.
הביטוי "לצאת" המשויך לדייט... גם מבטא הסתובבות, הליכה.
חשבתי הרבה על ענין ההליכה, אתמול בערב, כאשר התחילה לכאוב לי כף רגל ימין, כך שלא יכולתי לכופף אותה או לדרוך עליה, ולא הצלחתי למצוא הקלה לכאב בשם תנוחה. לא כשהרגל מורמת, מונחת על כרית, על הרצפה, על שולחן.
אז נסענו למרפאה 'טרם' ברחוב ירמיהו, שפתוחה כל הלילה.
בן זוגי הוריד אותי מהאוטו מול הכניסה, בתחנת אוטובוס. אך יש מדרגות או רמפה, ואח"כ מסדרון ארוך ומעליות להגיע למרפאה שבקומה השניה. בזמן שבן זוגי חיפש חניה, אנשים שעמדו וחיכו לאוטובוס ניסו לעזור לי לדדות לכיוון הכניסה וקיפצתי בקושי לכיון הרמפה. אחת הנשים שחיכתה לאוטובוס אמרה לי לחכות במקום שוהיא תביא קבים או עזרה מהמרפאה. היא חזרה לאחר כמה דקות עם כסא גלגלים. הסתבר לי ממנה שהיא עלתה למרפאה, נתנה תעודת זהות שלה כערבון, והביאה לי את הכסא. כמובן שהיא היתה צריכה לחזור ולעלות, מסרתי תעודה שלי במקום שלה והיא הלכה לדרכה. בקושי הספקתי להגיד לה תודה. גילויי נדיבות ועזרה מזרים – שוב אפשר להזכר כמה הישראלים אנשים טובים האחד לשני .
בסה"כ החויה במרפאה היתה בסדר. היו יעילים, אדיבים, ונחמדים. שלחו אותנו לצלם את הרגל,
ובזמן שהמתנו חוץ,
ראיתי את הצילום של כף הרגל שלי וחשבתי על מבנה העצמות המורכב שיש בכף רגל אנושית. הרבה עצמות קטנות, מחוברות בצורה די רופפת וגמישה האחת לשניה במין מבנה קשתי מורכב מאד, וממרכז הקשת צומחת השוק.
כף רגל כזאת נושאת עומסים (בלשוננו המקצועית...) לא נורמליים! מסוגלת להחזיק את כל משקל הגוף ב'עומס דינמי' – כי בכל צעד אנחנו מעבירים את כל משקל הגוף לרגל אחת, עומדים עליה, ואח"כ מניחים את השניה ומעבירים את המשקל עליה, וחוזר חלילה.
כף הרגל יודעת להעביר את המשקל ממצב דינמי למצב סטאטי, אפשר לעמוד עליה שעות, ללכת שעות ארוכות, לרוץ, לקפוץ !
רק המחשבה שהייתי מנסה לתכנן בסיס של בנין שיעשה אפילו חלק מהמשימות האלה סחררה לי את הראש.
קיבלתי זריקת וולטרן שתוך כחצי שעה העלימה את הכאב, האורתופד אמר שאין שבר וכנראה שנפילה קודמת במשך היום גרמה לחבורה ולמכה שלא הרגשתי עד הערב, ועם חבישה וכדורים נגד כאב יצאנו בצליעה הביתה.
יש זמן להרים את הראש, להסתכל לצדדים , ללכת .
העיר צריכה להיות מתוכננת לדעתי, להליכה ברגל.
גם אם לפעמים חם ומזיעים או נרטבים מגשם ( מה שאצלנו קורה מעט מידי) אני עדיין מעדיפה את זה על ההליכה בקניון ממוזג, על אף שגם בו – החוויה העיקרית היא של הליכה רגועה, של שוטטות.
הביטוי "לצאת" המשויך לדייט... גם מבטא הסתובבות, הליכה.
חשבתי הרבה על ענין ההליכה, אתמול בערב, כאשר התחילה לכאוב לי כף רגל ימין, כך שלא יכולתי לכופף אותה או לדרוך עליה, ולא הצלחתי למצוא הקלה לכאב בשם תנוחה. לא כשהרגל מורמת, מונחת על כרית, על הרצפה, על שולחן.
אז נסענו למרפאה 'טרם' ברחוב ירמיהו, שפתוחה כל הלילה.
בן זוגי הוריד אותי מהאוטו מול הכניסה, בתחנת אוטובוס. אך יש מדרגות או רמפה, ואח"כ מסדרון ארוך ומעליות להגיע למרפאה שבקומה השניה. בזמן שבן זוגי חיפש חניה, אנשים שעמדו וחיכו לאוטובוס ניסו לעזור לי לדדות לכיוון הכניסה וקיפצתי בקושי לכיון הרמפה. אחת הנשים שחיכתה לאוטובוס אמרה לי לחכות במקום שוהיא תביא קבים או עזרה מהמרפאה. היא חזרה לאחר כמה דקות עם כסא גלגלים. הסתבר לי ממנה שהיא עלתה למרפאה, נתנה תעודת זהות שלה כערבון, והביאה לי את הכסא. כמובן שהיא היתה צריכה לחזור ולעלות, מסרתי תעודה שלי במקום שלה והיא הלכה לדרכה. בקושי הספקתי להגיד לה תודה. גילויי נדיבות ועזרה מזרים – שוב אפשר להזכר כמה הישראלים אנשים טובים האחד לשני .
בסה"כ החויה במרפאה היתה בסדר. היו יעילים, אדיבים, ונחמדים. שלחו אותנו לצלם את הרגל,
ובזמן שהמתנו חוץ,
ראיתי את הצילום של כף הרגל שלי וחשבתי על מבנה העצמות המורכב שיש בכף רגל אנושית. הרבה עצמות קטנות, מחוברות בצורה די רופפת וגמישה האחת לשניה במין מבנה קשתי מורכב מאד, וממרכז הקשת צומחת השוק.
כף רגל כזאת נושאת עומסים (בלשוננו המקצועית...) לא נורמליים! מסוגלת להחזיק את כל משקל הגוף ב'עומס דינמי' – כי בכל צעד אנחנו מעבירים את כל משקל הגוף לרגל אחת, עומדים עליה, ואח"כ מניחים את השניה ומעבירים את המשקל עליה, וחוזר חלילה.
כף הרגל יודעת להעביר את המשקל ממצב דינמי למצב סטאטי, אפשר לעמוד עליה שעות, ללכת שעות ארוכות, לרוץ, לקפוץ !
רק המחשבה שהייתי מנסה לתכנן בסיס של בנין שיעשה אפילו חלק מהמשימות האלה סחררה לי את הראש.
קיבלתי זריקת וולטרן שתוך כחצי שעה העלימה את הכאב, האורתופד אמר שאין שבר וכנראה שנפילה קודמת במשך היום גרמה לחבורה ולמכה שלא הרגשתי עד הערב, ועם חבישה וכדורים נגד כאב יצאנו בצליעה הביתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה