יום ראשון, 20 בפברואר 2011

גומות לעצים


בדרך למשרד הבוקר עברתי במדרחוב של בן זכאי, החביב עלי מאד.
שמתי לב לעובד נקיון של העיריה מטאטא את המרצפות, ומסתבך עם מה לעשות לגבי הגומות של העצים השתולים ברחוב.
הגומות, שבהן צריך להשאיר קצת אדמה ומקום לשורשים של העצים 'לנשום' ומקום למי גשם ולמים להשקיה, הופכות פעמים רבות למאפרות. לא שברור לי למה אנשים שמעשנים חושבים שהגומות של העצים טובות יותר כמאפרה מאשר כל מקום אחר, ובכלל לא ברור לי למה המעשנים משליכים בדלי סיגריות וגפרורים על הקרקע – כמו שהם מביאים ומוציאים את הסיגריות מקופסאות, כך הם יכולים לשמור גם את הבדלים המשומשים ולזרוק אותם בפח בביתם, או מצידי, להחזיר אותם לחנות שבה הם קנו את הסיגריות – להחלפה..
אבל למה בגומות של העצים?
משם קשה יותר להוציא את הבדלים – יותר מאשר אם סתם היו זרוקים על המדרכה או על הכביש.
ובדוגמא המסוימת שראיתי – הגדילו מתכנני המדרחוב לעשות, וציפו את החלק הפתוח של הגומה, במין חצץ אדמדם. אולי רעפים ישנים גרוסים, אולי טוף. נראה יפה. אבל כשפועל הנקיון ניסה לטאטא משם את הבדלים – הוא העיף את החצץ האדמדם לריצוף כולו, ולא הצליח להוריד רק את הבדלים. ממש ריחמתי עליו. גם לא יכולתי לחשוב על פתרון טוב יותר להוצאת הבדלים מאשר להתכופף ולהרים אותם אחד אחד.
אז למרות הפתרונות הנחמדים של המתכננים, הגומות נראות מוזנחות ומלוכלכות, ויתכן שבמקומות אחרים אותם עובדי נקיון בכלל לא מנסים לנקות אותן.
הפתרון היחיד הוא לחנך אנשים שלא לזרוק לתוכן דברים, ובכלל לא לזרוק בדלי סיגריות וגפרורים ברשות הרבים.

יום ראשון, 6 בפברואר 2011

תיק קטן

בפגישה לאחרונה עם אדריכלית אחרת, סיימנו את נושא הפגישה ופתאום היא שאלה אותי מאיפה התיק הקטן שהיה לי איתי.
כמו כל אישה נורמלית, גם אני הולכת עם תיק. אבל בגלל שאני רוצה לסחוב איתי כמה שפחות, התיקים שלי הולכים וקטנים כל הזמן. אני מנסה תמיד למצוא את המידה הקטנה ביותר של תיק שבה יכנסו טלפון (קטן) ארנק (קטן) יומן (קטן מאד...) משקפים ( -מה לעשות, מזדקנים) ומפתחות. הבעיה היא שכרגע כנראה שהתיק שלי קטן מידי, כי שום דבר מעבר לרשימה הזאת לא נכנס ואפילו 'דיסק או קי' צריך להדחף כבר כמעט בכוח.
יש לי תיק חמוד, 'רטרו' עם צבעים מענינים ואני מקבלת עליו הרבה מחמאות.
הוא מחנות שהיא ממש מתחת למשרד שלי, אבל אילולי חברתי ובתי – לא הייתי יודעת שיש שם משהוא מענין.
בתי קיבלה במתנה מחברה שלי תיק שמאד מצא חן בעיני. כששאלתי מאיפה – אמרה לי שהוא מאותה חנות שמתחת למשרדי והתפלאה שלא ראיתי.
הבעיה היא שבהיות משרדי ממש באמצע העיר, עם כל כך הרבה חנויות וחלונות ראוה מסביב, כשאני באה והולכת, אני לא מסתכלת. הפיתויים של העיר שקופים לגבי וכשאני הולכת אני בדרך כלל חושבת על כל מיני דברים אבל לא רואה את מה שבחלונות הראוה שממש מול העינים.
רק אם הייתי מחפשת תיק אולי הייתי רואה אותו ומתלהבת.
רק כך, כשהסבו את תשומת ליבי, ראיתי , וקניתי.
אבל כמו שאמרתי בהתחלה, הוא כנראה קטן מידי... ואצטרך להסתכל ולחפש ... וחבל.