יום ראשון, 1 באוגוסט 2010

אתרים נטושים

הוזמנתי לסיור על ידי רשות הגנים הלאומיים באתר שהיה פעם מחנה סמי-צבאי, דרומה לסידנא עלי, מעל המצוק שמעל הים במערב הרצליה.
מקום שלדעתי אין כמעט יפה ממנו בארץ.
המחנה נטוש מזה כמה שנים, ומסתובבים בו בעיקר שועלים שמשתזפים על הגגות וכמעט ולא שמים על האנשים שמדי פעם נכנסים להסתובב.
חשבתי על מקומות נטושים כאלה שאני מכירה בכל מיני ערים ואיזורים בארץ ובחו"ל. יש אנשים שרואים מקומות כאלה וזה מדכא אותם, אך אותי זה תמיד מלהיב. האפשרויות האין סופיות שגלומות במקומות כאלה, המחשבות שישר מתחילות על מה אפשר לעשות עם מקומות כאלה ומה יכול להיות בעתיד...
החל מהתכנון הכי יצירתי – למקום הזה למשל - לפתוח את כל השטח ולהחזיר אותו לרשות הציבור ועד , בקצה השני מבחינת הציבור– כפר נופש למליונרים... (ולא חס וחלילה שיש לי כוונה לתכנן שם משהוא כזה.)
גם כילדה אהבתי בנינים ואתרים נטושים, להסתובב בהם ולחפש פינות מיוחדות, לחשוב מה היה בהם פעם ומה יכול להיות בהם בעתיד. מי גר שם, מי בנה את זה למה זה נטוש וכמה זמן יקח עד שזה יעלם לגמרי. כילדה לאחר מריבה עם ההורים, נהגתי לחשוב שאם אי פעם אברח מהבית, כדאי לזכור את המקום הזה עם הבית הנטוש כי אולי אוכל לבלות בו את הלילה... בגיל מאוחר יותר חשבתי שהייתי רוצה לקנות כל מיני מקומות נטושים ולעצב בהם את ביתי העתידי.
יש אנשים שרואים במקומות נטושים רק את הבזבוז וההזנחה. אני רואה בהם את האפשרויות האינסופיות, ושמחה שיש מקומות כאלה, נטושים, עזובים, שמחכים לנו שנבוא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה