יום ראשון, 24 באפריל 2011

פיטורי נשים בהריון

פיטורי נשים בהריון הוא נושא שעוסקים בו בעיתונות הרבה לדעתי, ונראה לי שתמיד מאותו כיוון שבעיני אינו נכון או רלוונטי.
כאישה וכמעסיקה של נשים העיסוק בנושא בעיתונות תמיד נראה לי מוזר.
איזה סיבה יש לפטר עובדת טובה אם היא בהריון? הבעיה שאם העובדת לא טובה ורוצים לפטר אותה, וגם היא בהריון, אז קשה מאד לעשות את זה.
כל כך קשה למצוא עובדים טובים, ועוד יותר מזה עובדות טובות! כמעסיקה, אם הייתי מוצאת מישהי טובה ומתאימה, זה בכלל לא היה רלוונטי!
בעבר העסקתי נשים רבות כמנהלת במגזר הציבורי. כיום במגזר הפרטי, מעסיקה שתים בלבד, וגם הן לא עובדות במשרה מלאה. כל פעם שאני מחפשת עובדים חדשים (ולשמחתי העסק גדל ואנו קולטים אנשים חדשים) , יש מבחינתי עדיפות מובנית לכך שזאת תהיה אישה. אבל כמעט ולא מגיעות נשים שמוכנות לעבוד במשרה מלאה, ומישהי שגם תסכים לעבוד במשרה מלאה וגם תהיה מתאימה לנו, כבר לא מצאתי זמן רב. אני ממשיכה לחפש...
לפני כשנתים פיטרתי עובדת שלא התאימה, לאחר שהשקענו בה אני ואחרים זמן ומאמצים רבים. היה קשה מאד להגיד לה ש- לא הולך, לא ישנתי בלילה לפני ובסוף קראתי לה לשיחה. כאשר אמרתי לה שזה כנראה לא הולך והיא תצטרך לעזוב, היא אמרה " מזלך שאני לא בהריון" היא כנראה התכוונה להתבדח אבל כששמעתי אותה- ליבי נפל. חשבתי לעצמי אח"כ שמזל כמובן שהיא לא היתה בהריון. כי בכל מקרה – היא לא התאימה ולא יכולתי להמשיך להעסיק אותה ולשלם לה משכורת על עבודה שלא עשתה כמו שצריך. ברגע שהבנתי שזהו – לא הולך ולא יילך, עדיף להפרד כמה שיותר מהר. גם בשבילה – שתמצא מקום שיתאים לה והיא אליו יותר מהר. ואם היא היתה בהריון – הייתי צריכה לפנות למשרד התמ"ת, לבקש את רשותם, למשיך להתעסק איתה ועם הבעיות איתה עוד חודשים ארוכים עד להשלמת כל ההליך. לא היא ולא אני היינו מרוויחות מכך.
אז בשביל מי ההגנה הזאת קיימת? או שהיא רק מפריעה? וגורמת למעסיקים לחשוש מלשכור נשים צעירות לעבודה? כאלה שבכלל מוכנות לעבוד במשרה מלאה..
או שהחוק והעיסוק הרב בו בעיתונות, רק מנציחים את העובדה שנשים – העיקר אצלן זה לא עבודה – זה ילדים והולדה - וההריון יותר חשוב ממקום העבודה , אז כמובן שברגע שהן בהריון לא אכפת להן מהעבודה ולכן המעסיקים ירצו לפטר אותן גם אם קודם לא רצה בכך?! או האם כל הנושא הזה של פיטורי נשים בהריון שייך לנשים שעובדות במשרות לא מקצועיות כזבניות או מנקות ולכן אינני חושבת שהנושא רלוונטי לתחומים שבהם אני עוסקת? אבל אפילו אז אני שואלת את עצמי אם עובדת טובה בתחום של עבודות צוארון כחול או ורוד, לא שווה שישקיעו בה, כאינטרס של המעסיקים.
יש כל כך הרבה בעיות של נשים בעולם העבודה, שקשורות בילדים והאחריות עליהם והמשפחה וחלוקת התפקידים בין בני הזוג, והתקדמות בעבודה ונכונות לקחת/לקבל אחריות ועוד ועוד שיש עוד הרבה הרבה מה לעסוק בהם לדעתי, ולא רק להתמקד בנושא השולי הזה, של 'פיטורי נשים בהריון'..

יום ראשון, 17 באפריל 2011

כנס מקצועי?

הייתי השבוע בתל אביב בכנס מקצועי של עמותת האדריכלים.
אני אף פעם לא מבינה למה אני הולכת לדברים האלה – הפעם שיכנעתי את עצמי שאני צריכה להיות שם לפחות קצת: לפגוש מישהי שהייתי צריכה לקבל ממנה חומר לגבי עבודה משותפת שאנו עושות (לבוא חוסך לי להגיע אליה למשרד שלה שנמצא באיזור חסר חניה.. ומפני כבודה, תמיד אני באה אליה ולא היא אלי...) קצת התחככות מקצועית עם קולגות, קצת לשמוע רכילות מקצועית (מה בדיוק צריך לענין אותי בזה – לא ממש ברור לי) לראות תערוכה חדשה באדריכלות שנפתחת כחלק מהאירוע (עוד עבודה של קולגות – אולי יהיו שם רעיונות חדשים או צורת הגשה מיוחדת) ובכלל – מה רע בהרצאה מקצועית, מסיבת קוקטיל, אוכל ושתיה 'על חשבון הברון' וקצת מינגלינג?
אז זהו, שדי רע. יצאתי משם אחרי חצי שעה שבה החזקתי את עצמי כמעט בכוח, מדוכאת לחלוטין מהמעמד, מהעבודות שהוצגו (שהיו לדעתי ברמה מאד נמוכה) מציבור האדריכלים והאדריכליות שלא היה לי על מה לדבר איתם (על מזג האויר?) ואפילו זאת שבאתי לפגוש הגיעה באיחור, מסרה לי את החומר שהייתי צריכה, אבל בינתים הזכירה לי שיש לה סכסוך תהומי עם שתים אחרות שהיו שם , שהן כמעט היחידות שאני מכירה שם ומחבבת...
אני תוהה למה האחרים באים. אולי הם לא חשים את תחושת הסתמיות והמועקה שאני חשה.