כעס
הרגיזו אותי אתמול. בתפקידי כמפקחת בשם הביטוח הלאומי על פרויקטים שהם תומכים בהקמה שלהם, אני צריכה לשבת בועדת ההיגוי ולאשר תשלומים לפי התקדמות ביצוע הפרויקט.המלצתי לאשר את ההשתתפות של הביטוח הלאומי במימון הפרויקט המדובר, ושיש קודם לקבל היתר בניה כחוק לתוכניות, ולהעביר אילינו תוכניות אמיתיות לביצוע לאחר היתר בניה ולאחר שכל התוכניות יתואמו ע ם היועצים השונים כמו מיזוג אויר, חשמל, קונסטרוקציה וכדומה. לפעמים כתוצאה מההערות של היועצים יש שינויים בתוכניות, ורציתי שיהיו לנו תוכניות סופיות שנראה מה הולכים לבצע בפועל לפני שמתחילים, כדי לודא שעקרונות שדיברנו עליהם ארוכות בשלב התכנון ישמרו בביצוע.זה פרויקט מורכב ומסובך, והרבה אנשים , יועצים מקצועיים מהמקצועות הפארא- רפואיים היו מעורבים בתכנון אבל לא יהיו מעורבים בביצוע. ואני רואה את עצמי כשמייצגת אותם בועדת ההיגוי.הודיעו לי שמתחילים לעבוד, יש חוזה עם קבלן לתחילת הביצוע, וביקשו להפגש. בעיקרון, אסור להם להתחיל בביצוע לפני שועדת ההיגוי מאשרת להתחיל.התעקשתי על פגישה בשטח, למרות שניסו ללחוץ על פגישה במשרד, וודאי שיותר נוח לי אצלי בירושלים ולא אצלם באתר.אבל לדעתי בהתחלת פרויקט צריך להיות בשטח. לראות את המקום בעינים. לראות אם יש בעיות שלא שמנו לב איליהם קודם לראות אם כבר עשו משהוא וגם מבחינה פסיכולוגית– להפגש באתר העבודה ולקשור את הדיבורים התיאורטיים למקום המסוים ולעבודה המסוימת.וכנראה שהיתה להם סיבה לרצות להפגש לא בשטח, כי כבר עשו עבודות חפירה, ועבודות דיפון – ביצעו כלונסאות שמחזיקים את הקרקע כדי שלא תתמוטט.הפגישה נפתחה בזה שהאשימו אותי שלא הסכמתי להפגש – כמובן שאמרתי שזה לא נכון, פשוט דרשתי בכמה וכמה שיחות טלפון (עשר או יותר!) שהפגישה תהיה בשטח ודווקא לא במשרד שלי.ואח"כ המשיכו להתקיף אותי שבגללי הפרויקט מתעכב ולא מתחיל.כאילו שהבולדוזרים עומדים ומחכים רק לי.שוב זה לא נכון. את עבודות החפירה והכלונסאות עשו לדעתי לפני חודשים רבים לפי איך שזה נראה.וגם – ההשתתפות של המדינה על ידי ביטוח לאומי, היא רק בכ- 5% מכלל הפרויקט הגדול שעליו הם דיברו בעבר. אם ביטוח לאומי משתתף באחוז כזה קטן- למה חיכיתם?– שאלתי אם יש היתר בניה. אמרו שבטח שיש – אבל לא היה להם לתת לי או להראות... אמרו שישלחו. כמובן שלדעתי אין.שאלתי אם יש תוכניות ביצוע מעודכנות. שוב – לא היו להם בשטח. שוב – לדעתי אין.אז קמתי ואמרתי שמבחינתי הפגישה הסתיימה. את מה שהייתי צריכה לראות – שהיה העבודה בשטח , ראיתי. שאין עבודה בפועל – גם ראיתי, ושאת יתר המסמכים שצריך – שיעבירו אלי כשיהיו להם. כעסתי.הכעס למעשה הוא מן סימניה בשבילי שמשהוא כאן לא בסדר. מנסים לרמות – אותי, את ביטוח לאומי, את המדינה ולמעשה את ציבור משלמי המיסים שמממנים את ההשתתפות הזאת. האישורים שהיו צריכים להיות בידיהם לפני תחילת הביצוע – אינם.הכעס שלי על השקרים שלהם איפשרו לי לקצר את הפגישה... הרגשתי משוחררת מהנימוס שאחרת היה מחייב להשאר ולדבר עוד קצת.אז אומנם כעסתי על עצמי שכעסתי, אבל זה גם היה סמן ברור לזה שיש כאן משהוא מסריח, וגם אפשר לי לחסוך בזמן...
הרגיזו אותי אתמול. בתפקידי כמפקחת בשם הביטוח הלאומי על פרויקטים שהם תומכים בהקמה שלהם, אני צריכה לשבת בועדת ההיגוי ולאשר תשלומים לפי התקדמות ביצוע הפרויקט.המלצתי לאשר את ההשתתפות של הביטוח הלאומי במימון הפרויקט המדובר, ושיש קודם לקבל היתר בניה כחוק לתוכניות, ולהעביר אילינו תוכניות אמיתיות לביצוע לאחר היתר בניה ולאחר שכל התוכניות יתואמו ע ם היועצים השונים כמו מיזוג אויר, חשמל, קונסטרוקציה וכדומה. לפעמים כתוצאה מההערות של היועצים יש שינויים בתוכניות, ורציתי שיהיו לנו תוכניות סופיות שנראה מה הולכים לבצע בפועל לפני שמתחילים, כדי לודא שעקרונות שדיברנו עליהם ארוכות בשלב התכנון ישמרו בביצוע.זה פרויקט מורכב ומסובך, והרבה אנשים , יועצים מקצועיים מהמקצועות הפארא- רפואיים היו מעורבים בתכנון אבל לא יהיו מעורבים בביצוע. ואני רואה את עצמי כשמייצגת אותם בועדת ההיגוי.הודיעו לי שמתחילים לעבוד, יש חוזה עם קבלן לתחילת הביצוע, וביקשו להפגש. בעיקרון, אסור להם להתחיל בביצוע לפני שועדת ההיגוי מאשרת להתחיל.התעקשתי על פגישה בשטח, למרות שניסו ללחוץ על פגישה במשרד, וודאי שיותר נוח לי אצלי בירושלים ולא אצלם באתר.אבל לדעתי בהתחלת פרויקט צריך להיות בשטח. לראות את המקום בעינים. לראות אם יש בעיות שלא שמנו לב איליהם קודם לראות אם כבר עשו משהוא וגם מבחינה פסיכולוגית– להפגש באתר העבודה ולקשור את הדיבורים התיאורטיים למקום המסוים ולעבודה המסוימת.וכנראה שהיתה להם סיבה לרצות להפגש לא בשטח, כי כבר עשו עבודות חפירה, ועבודות דיפון – ביצעו כלונסאות שמחזיקים את הקרקע כדי שלא תתמוטט.הפגישה נפתחה בזה שהאשימו אותי שלא הסכמתי להפגש – כמובן שאמרתי שזה לא נכון, פשוט דרשתי בכמה וכמה שיחות טלפון (עשר או יותר!) שהפגישה תהיה בשטח ודווקא לא במשרד שלי.ואח"כ המשיכו להתקיף אותי שבגללי הפרויקט מתעכב ולא מתחיל.כאילו שהבולדוזרים עומדים ומחכים רק לי.שוב זה לא נכון. את עבודות החפירה והכלונסאות עשו לדעתי לפני חודשים רבים לפי איך שזה נראה.וגם – ההשתתפות של המדינה על ידי ביטוח לאומי, היא רק בכ- 5% מכלל הפרויקט הגדול שעליו הם דיברו בעבר. אם ביטוח לאומי משתתף באחוז כזה קטן- למה חיכיתם?– שאלתי אם יש היתר בניה. אמרו שבטח שיש – אבל לא היה להם לתת לי או להראות... אמרו שישלחו. כמובן שלדעתי אין.שאלתי אם יש תוכניות ביצוע מעודכנות. שוב – לא היו להם בשטח. שוב – לדעתי אין.אז קמתי ואמרתי שמבחינתי הפגישה הסתיימה. את מה שהייתי צריכה לראות – שהיה העבודה בשטח , ראיתי. שאין עבודה בפועל – גם ראיתי, ושאת יתר המסמכים שצריך – שיעבירו אלי כשיהיו להם. כעסתי.הכעס למעשה הוא מן סימניה בשבילי שמשהוא כאן לא בסדר. מנסים לרמות – אותי, את ביטוח לאומי, את המדינה ולמעשה את ציבור משלמי המיסים שמממנים את ההשתתפות הזאת. האישורים שהיו צריכים להיות בידיהם לפני תחילת הביצוע – אינם.הכעס שלי על השקרים שלהם איפשרו לי לקצר את הפגישה... הרגשתי משוחררת מהנימוס שאחרת היה מחייב להשאר ולדבר עוד קצת.אז אומנם כעסתי על עצמי שכעסתי, אבל זה גם היה סמן ברור לזה שיש כאן משהוא מסריח, וגם אפשר לי לחסוך בזמן...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה