יום רביעי, 21 ביולי 2010

תחבורה ציבורית

נסעתי באוטובוס עירוני לפני מספר ימים, ממרכז העיר לכניסה לעיר.
מסלול שאין טעם לעשות באוטו פרטי. כך לא צריך לצאת מחניה בעיר, להכנס לחניה בכניסה לעיר, ואח"כ אותו דבר בדרך בחזרה.
אני אוהבת לסוע באוטובוסים עירוניים למרחקים קצרים. חוץ מהדוחק והצפיפות, ההמתנה בשמש, ההקשבה לשיחות של אחרים..
נוסעים גבוה מעל האנשים ההולכים ואפשר לראות כל מיני תופעות נחמדות ופחות נחמדות.
למשל – אשה מעשנת, מסיימת את הסיגריה וזורקת אותה לקרקע. דורכת עליה לדאוג שהיא כבתה, ואז בועטת בבדל לתוך גומה של עץ...
מזל שהחלונות באוטובוסים לא נפתחים ולא הרגשתי חובה לצעוק לה שהגומה אינה מאפרה.
או – איש חרדי שיצא מסמטא ליד השוק עם יעה מפלדה ביד ושקית. עקבתי אחריו בזמן שהאוטובוס העלה נוסעים. הוא ניגש לאמצע הכביש , למקום בו עבדו פועלים על הנחת האבנים המשתלבות במסלול של הרכבת הקלה, והכניס לשקית באמצעות היעה, כמויות של מלט – כנראה משק שהתפרק במקום... מילא את השקית שלו ונעלם לתוך הסמטאות.
זה נקרא להיות 'ירוק' אמיתי... לראות שיש מלט שפוך, לחשוב מה לעשות עם זה, לבוא ואסוף מהדרך.
פינטזתי עד שירדתי בתחנה שלי, על מה הוא מתכנן לעשות עם אותו מלט- צמנט שאסף מהכביש. .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה