בפגישה לאחרונה עם אדריכלית אחרת, סיימנו את נושא הפגישה ופתאום היא שאלה אותי מאיפה התיק הקטן שהיה לי איתי.
כמו כל אישה נורמלית, גם אני הולכת עם תיק. אבל בגלל שאני רוצה לסחוב איתי כמה שפחות, התיקים שלי הולכים וקטנים כל הזמן. אני מנסה תמיד למצוא את המידה הקטנה ביותר של תיק שבה יכנסו טלפון (קטן) ארנק (קטן) יומן (קטן מאד...) משקפים ( -מה לעשות, מזדקנים) ומפתחות. הבעיה היא שכרגע כנראה שהתיק שלי קטן מידי, כי שום דבר מעבר לרשימה הזאת לא נכנס ואפילו 'דיסק או קי' צריך להדחף כבר כמעט בכוח.יש לי תיק חמוד, 'רטרו' עם צבעים מענינים ואני מקבלת עליו הרבה מחמאות.
הוא מחנות שהיא ממש מתחת למשרד שלי, אבל אילולי חברתי ובתי – לא הייתי יודעת שיש שם משהוא מענין.
בתי קיבלה במתנה מחברה שלי תיק שמאד מצא חן בעיני. כששאלתי מאיפה – אמרה לי שהוא מאותה חנות שמתחת למשרדי והתפלאה שלא ראיתי.
הבעיה היא שבהיות משרדי ממש באמצע העיר, עם כל כך הרבה חנויות וחלונות ראוה מסביב, כשאני באה והולכת, אני לא מסתכלת. הפיתויים של העיר שקופים לגבי וכשאני הולכת אני בדרך כלל חושבת על כל מיני דברים אבל לא רואה את מה שבחלונות הראוה שממש מול העינים.
רק אם הייתי מחפשת תיק אולי הייתי רואה אותו ומתלהבת.
רק כך, כשהסבו את תשומת ליבי, ראיתי , וקניתי.
אבל כמו שאמרתי בהתחלה, הוא כנראה קטן מידי... ואצטרך להסתכל ולחפש ... וחבל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה