בסוף השבוע שעבר התקיים בירושלים אירוע בתים מבפנים – פותחים בתים ופרויקטים אדריכליים, בנינים מוסדות וגנים לציבור הרחב, ואנו האדריכלים , מובילים סיורים בפרויקטים שלנו ומסבירים אותם. אני וצוות המשרד שלי פתחנו בנין של לקוחות שלנו בשכונת רוממה, הצגנו אותו בתוך הקונטקסט של השכונה עם סיור בדגש על בנינים אחרים והסברנו איך ולמה אנחנו מתכננים את שינוי היעוד שלו חזרה למגורים עם תוספת של שלוש קומות, על בנין אבן לשימור בסגנון הקלאסי שבו הבנין נבנה.
כיוון שאנו משתפים ב'בתים מבפנים', הוזמנו לאירוע הפתיחה שהתקיים בחמישי בערב במוזיאון ישראל, משולב בארוחת ערב קלה, קצת נאומים, וסיור במוזיאון המחודש. אירוע שצריך להיות מענין וגם הזדמנות 'לראות ולהראות' ולהתערבב עם הקהל המקצועי שלנו, אדריכלים, יזמים, אנשי עיריה ואנשי תכנון. הגעתי לאירוע עם בן זוגי ועם כמה מהאנשים במשרד שלי, אבל גיליתי להפתעתי שמהמשרדים של הקולגות שלי לא היו אדריכלים צעירים/שכירים. אז היו אנשים שהכרתי, בעלי משרדים וכדומה, אך אנשי הצוות הצעירים יותר שלי, לא פגשו שם אדריכלים בני המחזורים שלהם, וחבל.
אירועים כאלה ואחרים כמו הרצאות ומפגשים מקצועיים, שהם לא ממש חלק מהעבודה השוטפת הם חשובים לדעתי, על מנת להראות לדור הצעיר יותר מה שיש במקצוע מעבר לעבודת השרטוט והתכנון היום יומית, וחלק מהמחויבות ומהמעורבות החברתיים שלנו כאדריכלים.
אני תמיד מזמינה את האדריכלים השכירים במשרדי לבוא לאירועים תכנוניים, מעבר לשעות העבודה. חלק מהם באים לעיתים ולעיתים לא, אבל לפחות אני מעודדת אותם לבוא, מוכנה גם שחלק מהפעילות הנוספת שהם עושים תהיה על חשבון שעות עבודה, ומעודדת אותם להשתתף במיזמים חברתיים.
אני מתפלאת על חברי בעלי המשרדים בירושלים שאינם מעודדים את העובדים שלהם ואינם פועלים באותה צורה.
אחר כך מתלוננים שתמיד בהרצאות ובאירועים רואים את אותם אנשים, שהדור של אדריכלים שמעורבים במה שקורה מזדקן והולך ואין צעירים..
איך יהיו אם לא נעזור להם להגיע?
הם הרי בגיל ובמצב, שגם אנחנו היינו בו, שיש אין סוף משימות בחיים: עבודה, ילדים, משפחה, בית , ולא יודעים איך להספיק, וכל מחויבות מושכת לכיוון שלה וכל דבר שלא מוכרחים לעשות ברגע זה נדחה לעתיד ...
אבל אם לא נעודד אותם לבוא, להשתתף, להוציא את הראש מהשוטף, הם אף פעם לא יעשו את זה.
וכמו שהיה מי שעודד ודחף אותנו להשתתף ולבוא לדברים שהם לא ממש עבודה, ולא ממש בשעות העבודה, כשאנחנו היינו במצב המוצף של 'אדריכל או אדריכלית צעיר/ה' כך אנו, הבוגרים, חייבים לדחוף ולעודד את הצעירים היום.
כיוון שאנו משתפים ב'בתים מבפנים', הוזמנו לאירוע הפתיחה שהתקיים בחמישי בערב במוזיאון ישראל, משולב בארוחת ערב קלה, קצת נאומים, וסיור במוזיאון המחודש. אירוע שצריך להיות מענין וגם הזדמנות 'לראות ולהראות' ולהתערבב עם הקהל המקצועי שלנו, אדריכלים, יזמים, אנשי עיריה ואנשי תכנון. הגעתי לאירוע עם בן זוגי ועם כמה מהאנשים במשרד שלי, אבל גיליתי להפתעתי שמהמשרדים של הקולגות שלי לא היו אדריכלים צעירים/שכירים. אז היו אנשים שהכרתי, בעלי משרדים וכדומה, אך אנשי הצוות הצעירים יותר שלי, לא פגשו שם אדריכלים בני המחזורים שלהם, וחבל.
אירועים כאלה ואחרים כמו הרצאות ומפגשים מקצועיים, שהם לא ממש חלק מהעבודה השוטפת הם חשובים לדעתי, על מנת להראות לדור הצעיר יותר מה שיש במקצוע מעבר לעבודת השרטוט והתכנון היום יומית, וחלק מהמחויבות ומהמעורבות החברתיים שלנו כאדריכלים.
אני תמיד מזמינה את האדריכלים השכירים במשרדי לבוא לאירועים תכנוניים, מעבר לשעות העבודה. חלק מהם באים לעיתים ולעיתים לא, אבל לפחות אני מעודדת אותם לבוא, מוכנה גם שחלק מהפעילות הנוספת שהם עושים תהיה על חשבון שעות עבודה, ומעודדת אותם להשתתף במיזמים חברתיים.
אני מתפלאת על חברי בעלי המשרדים בירושלים שאינם מעודדים את העובדים שלהם ואינם פועלים באותה צורה.
אחר כך מתלוננים שתמיד בהרצאות ובאירועים רואים את אותם אנשים, שהדור של אדריכלים שמעורבים במה שקורה מזדקן והולך ואין צעירים..
איך יהיו אם לא נעזור להם להגיע?
הם הרי בגיל ובמצב, שגם אנחנו היינו בו, שיש אין סוף משימות בחיים: עבודה, ילדים, משפחה, בית , ולא יודעים איך להספיק, וכל מחויבות מושכת לכיוון שלה וכל דבר שלא מוכרחים לעשות ברגע זה נדחה לעתיד ...
אבל אם לא נעודד אותם לבוא, להשתתף, להוציא את הראש מהשוטף, הם אף פעם לא יעשו את זה.
וכמו שהיה מי שעודד ודחף אותנו להשתתף ולבוא לדברים שהם לא ממש עבודה, ולא ממש בשעות העבודה, כשאנחנו היינו במצב המוצף של 'אדריכל או אדריכלית צעיר/ה' כך אנו, הבוגרים, חייבים לדחוף ולעודד את הצעירים היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה