כנס מקצועי?

הייתי השבוע בתל אביב בכנס מקצועי של עמותת האדריכלים.
אני אף פעם לא מבינה למה אני הולכת לדברים האלה – הפעם שיכנעתי את עצמי שאני צריכה להיות שם לפחות קצת: לפגוש מישהי שהייתי צריכה לקבל ממנה חומר לגבי עבודה משותפת שאנו עושות (לבוא חוסך לי להגיע אליה למשרד שלה שנמצא באיזור חסר חניה.. ומפני כבודה, תמיד אני באה אליה ולא היא אלי...) קצת התחככות מקצועית עם קולגות, קצת לשמוע רכילות מקצועית (מה בדיוק צריך לענין אותי בזה – לא ממש ברור לי) לראות תערוכה חדשה באדריכלות שנפתחת כחלק מהאירוע (עוד עבודה של קולגות – אולי יהיו שם רעיונות חדשים או צורת הגשה מיוחדת) ובכלל – מה רע בהרצאה מקצועית, מסיבת קוקטיל, אוכל ושתיה 'על חשבון הברון' וקצת מינגלינג?
אז זהו, שדי רע. יצאתי משם אחרי חצי שעה שבה החזקתי את עצמי כמעט בכוח, מדוכאת לחלוטין מהמעמד, מהעבודות שהוצגו (שהיו לדעתי ברמה מאד נמוכה) מציבור האדריכלים והאדריכליות שלא היה לי על מה לדבר איתם (על מזג האויר?) ואפילו זאת שבאתי לפגוש הגיעה באיחור, מסרה לי את החומר שהייתי צריכה, אבל בינתים הזכירה לי שיש לה סכסוך תהומי עם שתים אחרות שהיו שם , שהן כמעט היחידות שאני מכירה שם ומחבבת...
אני תוהה למה האחרים באים. אולי הם לא חשים את תחושת הסתמיות והמועקה שאני חשה.